גזר דין בתיק ת"פ 35273-10-11

1.           נגד הנאשם, גסאן טביה יליד 1975, הוגש כתב אישום שכלל שמונה אישומים. ביום 12.3.2012 הודה הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, והורשע על יסוד הודייתו בעבירות הבאות: ארבע עבירות של התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים, ארבע עבירות של גניבה, היזק בזדון, שתי עבירות של הסתייעות ברכב לפשע, החזקת מכשירי פריצה, נהיגה בזמן פסילה והחזקת נכס החשוד כגנוב.

כתב האישום המתוקן כולל שישה אישומים. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בתקופה הקצרה שבין 13.8.2011 - 9.10.2011, בארבע הזדמנויות שונות, התפרץ הנאשם למחסנים וחדרי אופניים ועגלות אשר נמצאים בבנייני מגורים , וגנב מתוכם חפצים רבים השייכים לדיירי הבניין, ביניהם שמונה זוגות אופניים מסוגים שונים, תיק עם קיאק מתנפח, מזוודה ובה ערכות קוסמטיקה, שתי מזוודות המכילות תכשירים ומחליקים שונים לשיער, מסופון המשמש גם כמכשיר טלפון אשר עלותו כ-30,000 ש"ח, ועגלת סופר קטנה. ערכם הכולל של כל הפריטים שגנב הנאשם באותן ארבע הזדמנויות עומד על עשרות אלפי שקלים.

כמו כן, ביום 9.10.2011, נהג הנאשם ברכב בעת שהוא פסול מנהיגה, בשלוש הזדמנויות שונות במהלך אותו היום, נצפה כשהוא רכוב על אופניים שיש עליהן חשד סביר כי הם גנובים. לא זו אף זו, מיד ובסמוך לכך, נתגלו ברכבו של הנאשם הציוד החשוד כגנוב ומכשירים רבים המשמשים כמכשירים לשם פריצה לבנין, מבלי שהיה בידו של הנאשם לספק על כך הסבר המניח את הדעת.

נוסף על כל אלה, ביום 11.10.2011 נערך חיפוש בביתו של הנאשם, ונמצא בו רכוש החשוד כגנוב אשר כלל ארבע מזוודות ובהן ציוד רב, ארגז ובו מקדחה, גנראטור ועגלה.

2.           במסגרת הסדר הטיעון לא הייתה הסכמה של הצדדים לעניין העונש.

3.           לנאשם עבר פלילי, אם כי לא בעבירות רכוש.

בשנת 2002 הורשע הנאשם בעבירה של הדחה בחקירה ובשלוש עבירות של סיוע לכניסה לישראל שלא כחוק ונדון, בין היתר, לעונש מאסר בן ששה חודשים שרוצה בעבודות שירות. בשנת 2003 הורשע הנאשם פעמיים בעבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין בישראל ונדון למאסר על-תנאי. בשנת 2006 הורשע הנאשם בעבירות חמורות של כליאת שווא, איומים ונהיגה בקלות ראש, ונדון למאסר בפועל בן 15 חודשים, ובשנת 2009 המשיך הנאשם בדרכו הסוררת והורשע בעבירות שעניינן הפרעת שוטר במילוי תפקידו, הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, ידיעה כוזבת, שיבוש מהלכי משפט, תקיפת שוטר כדי להכשילו, נהיגה פוחזת של רכב וגרימת תאונה. בגין כל אלה, הוטלו על הנאשם עונש כבד של 48 חודשי מאסר בפועל (כולל הפעלת מאסר על-תנאי), וכן מאסרים על-תנאי, קנס ופסילה.

בעת שביצע את העבירות כאן תלויים היו נגד הנאשם שני מאסרים על-תנאי בני הפעלה, האחד בן 12 חודשים בעבירות פשע והשני בן 8 חודשים בעבירות רכוש.

4.           לנאשם עבר מכביד בתחום התעבורה. נרשמו לחובתו 41 הרשעות קודמות בעבירות מתחום זה.

5.           המאשימה העידה לעונש שלושה מנפגעי עבירותיו של הנאשם. השלושה העידו אודות הנזק הכספי והאחר שנגרם להם ולבני משפחותיהם כתוצאה ממעשי הנאשם.

6.           ב"כ המאשימה עמדה על תאוותו הגדולה של הנאשם לרכוש הזולת ועל חומרת מעשי ההתפרצות למחסנים הנמצאים בתוך בנייני מגורים. לדברי התובעת, הציבור מאס בעבירות הרכוש המבוצעות חדשות לבקרים עד אשר הפכו ל"מכת מדינה". עוד נטען לפניי, כי עבירות הרכוש למיניהן גורמות לקורבנותיהן תחושת עלבון ועוגמת נפש ואף צוינה מגמת ההחמרה בענישה כלפי עבירות אלו. התובעת טענה עוד שהציוד שנגנב הינו יקר ערך לבעליו וכן ציינה את עברו הפלילי המכביד של הנאשם וכן את עבירות התנועה הרבות בהן הורשע לאורך השנים. לעניין הנהיגה בפסילה, עמדה ב"כ המאשימה על חומרת המעשה ועל כך שהוא עלול היה לגרום אף לפגיעה בנפש.  התובעת ביקשה כי ייגזר על הנאשם מאסר ממושך הכולל הפעלה מצטברת של שני המאסרים על-תנאי העומדים לחובת הנאשם. עוד טענה ב"כ המאשימה כי יש מקום להשית על הנאשם קנס משמעותי, פיצוי למתלוננים, פסילה בפועל ופסילה על תנאי.

7.           ב"כ הנאשם עמד על כך שהנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו וחסך זמן שיפוטי יקר. ב"כ הנאשם טען כי עבירות הרכוש בהן הורשע מרשו הן ברף הנמוך שבעבירות הרכוש וכן טען שהרווח בגינן אינו רב. לטענת הסנגור, הנאשם ביצע את העבירות על מנת לכלכל את ששת ילדיו, וביקש כי אורה על מאסר בגובה התנאי הגבוה העומד לחובת הנאשם שירוצה בחופף לו, ואשר לא יעלה על 12 חודשים שהינם, לגרסתו, ענישה מחמירה בנסיבות העניין שלפנינו. עוד נטען לפניי כי זוהי הרשעתו הראשונה של הנאשם בעבירות רכוש וכי יש לתת על כך את הדעת.

הנאשם בדברו האחרון הביע חרטה וציין כי כל רצונו מעתה הוא לפרנס את ילדיו בכבוד.

דיון

8.           הנאשם ביצע עבירות לא מעטות שעניינן התפרצות לבתים וגניבת רכוש יקר ערך, ופעל לשם מימוש זממו באופן עקבי ושיטתי. אם לא די בכך, הנאשם הסתייע ברכב לשם מימוש זממו תוך שהוא נוהג תחת פסילה ובכך מסכן נהגים אחרים ועוברי אורח.

9.           בית המשפט העליון עמד בשנים אחרונות בשורה של פסקי דין על הצורך להכביד בענישה בעבירות ההתפרצות ובעבירות הרכוש בכלל [ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה (לא פורסם, 31.12.2008); רע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.2.2008); רע"פ 1674/12 זכות נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.2012)].

מדובר בעבירות שהפכו ל"מכת מדינה", שהמבצעים אותן גורמים צער ועוגמת נפש רבה לאזרחים תמימים שביתם נפרץ ורכושם נגזל בידי ליסטים. כבר נפסק כי חדירה לבית מגורים פוגעת בפרטיות יושביו וגורמת לתחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון של בני הבית. לדידי, גם חדירה למחסנים בהם מאוחסן רכוש פרטי בבניין מגורים פוגעת (אמנם במידה פחותה) בפרטיותם של בעלי הדירות, ובוודאי שיש בחדירה האסורה לאותם מקומות כדי לערער את תחושת הביטחון האישי של נפגעי העבירה ושכנים נוספים, כפי שאף עלה מן העדויות שבאו לפניי.

ועוד. כפי שהומחש היטב במקרה הנוכחי, לעיתים קרובות הפגיעה אינה רק בתחושת הביטחון של יושבי הבית, אלא גם בקניינם.

כל אלה מצדיקים בחמרה בענישה.